CASE STUDY · מוצר פרטי
ארקייד משפחתי שרץ על הטלוויזיה בסלון: בוחרים פרצוף, בוחרים משחק ומשחקים עם שלט. 539 משחקים שכל אחד מהם נבחר ביד, ממשק עברי מלא ושמירות שממשיכות מכל מסך בבית.
הבעיה
מה היה צריך לפתור
בבית היה אוסף משחקים ישנים שאף אחד לא נגע בו. כדי להפעיל משחק אחד היה צריך להתקין תוכנה, למצוא את הקובץ הנכון ולחבר שלט — כלומר לקרוא לאבא. ילד בן שמונה לא מגיע לשם לבד, ואורח שבא לביקור בכלל לא. רצינו משהו אחר: שמדליקים את הטלוויזיה, בוחרים פרצוף, בוחרים משחק ומשחקים — פחות מחצי דקה מהספה, בלי הסברים ובלי לחכות לאף אחד.
הפתרון
איך בנינו את זה
בנינו מקום אחד שמרגיש כמו נטפליקס של משחקים: מדף לכל קונסולה, תמונה לכל משחק ומשפט אחד שמסביר למה הוא נבחר. בוחרים פרופיל — לילדים אין קוד ואין מה לחפש — ולוחצים «שחק». המשחק נפתח בתוך הטלוויזיה, השמירה עולה לענן וממשיכה גם ממסך אחר בבית. שני דברים היו חשובים לא פחות מהמשחקים עצמם: ילד רואה רק מה שמותר לו, וההגבלה הזאת מוגנת מצד המערכת ולא רק מוסתרת במסך; והכול רגוע בכוונה — בלי אנימציות מפתיעות, בלי שעון שרץ, ותמיד יציאה אחת ברורה ששומרת קודם. וכדי שזה לא יהיה צעצוע לסוף שבוע אחד, כל משחק בספרייה הופעל ונבדק לפני שנכנס.
התוצאה
מה אפשר להבין מזה היום
בסלון יש ארקייד שעובד, והבדיקה האמיתית שלו קורית כל יום: ילד לוחץ על פרצוף, בוחר משחק ומשחק — בלי לקרוא להורה. אחת לשבוע יש אתגר משפחתי עם משחק אחד, טבלת מובילים וטקס סיום בסוף השבוע. בשבילנו זה גם קייס שמראה איך אנחנו עובדים: כשמישהו אומר «זה עולה לאט» אנחנו לא מרגיעים אלא מודדים ומראים מספר לפני ואחרי, וכשמבטיחים משהו — למשל שילד לא ייתקל במשחק שלא מתאים לו — זה נבדק אוטומטית לפני כל עלייה לאוויר ולא נסגר בפגישה.